אז הרבה מאוד זמן לא כתבתי כאן, לא הרגשתי צורך הרגשתי טוב.
אני התחלתי לעבוד על הדברים שקשים לי, על הבעיות שיש לי, כן זה קשה, אבל אף אחד לא יודע עליהן.
זה מקשה עלי עוד יותר לדעת שאף אחד לא יודע על הבעיות שלי. זה מקשה עלי בחברה.
היום הייתי עם הלהקה שלי בסוג של אודישן להופעה שתתקיים בקרוב לאחר מיכן נשארנו סתם לדבר
עד שהאמא של אחד מהילדים תגיע לאסוף אותו, ו הרגשתי לא קשורה, ניסיתי לדבר ובזמנים שיכולתי לדבר ודיברתי שזו התקדמות בשבילי כי אני תמיד שטקתי אפילו שהייה לי מה לומר, אבל אני עדיין לא מרגישה חלק מהם. הם דיברו על מגברים ועל כמה הדברים האלה עלו להם ואני לא מבינה במגברים ודברים כאלה והם כל הזמן חוזרים לדבר על השטויות האלה. הם גם אפילו לא חושבים לשטף אותי בשיחה או שהם רואים שאני עומדת בצד אז לדבר על משהוא אחר שגם אני יוכל להתעניין בו. זה מה שאני שונאת באנשים שמיחוץ לבית ספר שלי, לא אכפט להם מ"הבן אדם השקט", הבן אדם שקצט קשה לו יותר להתחבר, ואני מאמינה שהם יודעים ורואים את זה שאני לא פטוחה איתם כל כך ומדברת חופשי אבל זה לא נראה שאכפט להם מזה, הם אומרים "היא תהייה בסדר", "לנו לא אכפט".
אצלי הילדים בבית הספר בשנייה שהם רואים משהוא לבד שלא מצליח להתחבר לחבורה מסוימת ישר באים ומדברים איתו וגורמים לו להרגיש שייך, זה מה שאני כל כך אוהבת בבית הספר הזה, כי כולנו הגענו עם אותו הסיפור, לכולנו הייה קשה להיות בחברה עם ילדים רגילים בלי בעיות קשב וריכוז, אף אחד לא הבין אותנו, ופה אנכנו מבינים אחד את השני , פה אנחנו לא עוזבים אחד את השני בסביבה פתוחה ומפחידה מלאה אנשים זרים, והלהקה שלי כן משאירה אותי במקומות כאלה. היום אחרי האודישן כולנו עמדנו באותו המקום ודיברנו (הם דיברו) ואז פתאום הם הלכו לבדוק מה קורה עם הפיצה שהם שמו בחימום, אז הלכתי איתם ולא ממש הצלחתי להתקרב לקחת לי פיצה והם סיימו את הכול, הם לא חשבו עלי שגם אני אולי רוצה, הם לא זכרו שגם אני נמצאת שם איתם, אבל הדבר הכי משפיל זה שהם ראו אותי אחר כך היחידה בלי פיצה ביד ואז שאלו אם אני רוצה חצי, כאלו אני איזה מבקשת נדבות או משהוא כזה, זה כל כך אצבן אותי.
אני כל כך רוצה להראות להם את הפוסט הזה, אבל אין לי אומץ, הם יחשבו שאני מוזרה ואפילו אולי יתרחקו מימני יותר ממה שעכשיו.
אולי אני ינסה לכתוב שיר על העבר שהייה לי ואז אני יביא את זה ללהקה ואני יספר להם ככה את הסיפור שלי ולמה זה חשוב לי שהם יסימו לב אולי יותר...
;){kind=link}