אז יש איזה בחור אחד שאני מאוהבת בו אבל ממש , זה אותו בחור שכתבתי עליו כבר אבל עכשיו אני בטוחה בזה שאני מאוהבת בו, וזה לא נפסק.
אני כל הזמן חושבת עליו וחולמת עליו ואז כשאני מתעוררת אני מרגישה כל כך טיפשה שחלמתי עליו.
אסור לי לאהוב אותו ככה. הוא מנגן איתי בלהקה אבל אני פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב עליו.
כשאני לידו אני מרגישה כל כך הרבה דברים. הוא גורם לי להרגיש דברים שאחרים לא גורמים לי.
הוא מצחיק אותי ממש ,וכל תגובה שלו גורמת לי להעלות חיוך מטופש על הפנים, וכל הערה כחמה שלו אני מעריצה ואוהבת והוא פשו מדהים.
אני מרגישה כמו ילדה טפשה בת 14 עכשיו שאני כותבת פה אוף.
אני אפילו לא יודעת אם הוא אוהב אותי בחזרה... אני לא ישאל אותו, אני לא יעז. כלומר, אם הוא הייה אוהב אותי גם, אני בטוחה ב80 % שהוא הייה שואל אותי על זה, הוא נראה אחד עם ביטחון עצמי כזה אז הוא ישאל אם הוא רוצה בזה, אבל אם הוא לא שואל אז כנראה שהוא לא רוצה בזה...
נראה לי... אני לא יודע... אוף אני מרגישה כל כך חסרת עונים. זה פשוט לא הוגן האבה, אהבה זה דבר טיפשי שהורג לי את הלב והמוח נמעס לי כל הזמן לחשוב עליו ולדעת שאני בחיים אבל בחיים לא אהייה איתו אבל אני כל כך אוהבת אותו.
כל מה שיש לי זה להמשיך לחשוב עליו ולראות אותו בחזרות ולהנות מהזמן הקצר שעוד באמת נשאר לי לבלות איתו לפני שהוא מתגייס ואז כנראה לא נפגש יותר בחיים....
;){kind=link}