בזמן האחרון אני מרגישה בודדה, אולי זה בגלל החופש הגדול כי אני לא רואה את הילדים בבית הספר.
אין לי חברים, יש לי חבר (בן זוג) ואני נפגשת איתו מידיי פעם, אבל אין לי חברות, אין לי עם מי להפגש בחוץ ולצאת לקניות או סתם לעיר או לדבר על דברים של בנות כי אין לי חברות וחברים.
אני ממש מרגישה בודדה, אני מקנה כל כך בכאלה ברחוב שמסתובבים עם מלא חברים ואני לבד.
אני כל החופש לא נפגשת עם אף אחד, לא מדברת עם אף אחד, אני לבד.
עם כל הילדים בכיתה שלי אני ניטקתי קשרים כי זה לא אפשרי בשבילי להיות בקשר טוב איתם בלי ריבים כל הזמן, ויש לי את הלהקה שלי שאני לא רואה איך אנחנו נהפכים להיות גם חברים טובים מחוץ ללהקה אז אני נשארת לבד לגמרי.
אני ממש מרגישה את הבדידות הנוראית הזאת...
זה נורא להרגיש ככה, בלי אף אחד להתייעץ איתו, בלי אף אחד לבלות איתו.
היו לי חברים פעם אבל לא הצלחתי לשמור על קשר טוב עם אף אחד מהם עד היום, לפעמים בגללי ולפעמים בגלל הבן אדם השני.
בו נגיד שבכיתה שאני נמצאת בה באמת קשה לשמור על חברויות, כי זאת כיתה של אנשים עם בעיות כשב וריכוז והילדים בכיתה שלי נורא רגישים נפשית וכל דבר קטן שאומרים יכול להעליב ולפגוע בהם אז אני לא יכולה להיות עם אנשים כאלה. בלהקה שלי כולם בנים ולא נראה כאילו הם רוצים להיות איתי בקשר כל כך, אולי אני סתם חושבת ככה והם כן רוצים ואני פשוט לא יודעת לתקשר איתם טוב...
יש לכם אולי המלצות מה לעשות לגבי חברויות?
תמונות מהזמן האחרון:
אתמול עשיתי לעצמי סוף סוף קעקוע.
אני כל כך שמחה שעשיתי אותו, תכננתי עליו כל כך הרבה זמן!!! ><
בהתחלה ממש פחדתי ולא ישנתי לילה לפני מרוב לחץ, כשנכנסתי לחדר של המקעקע הוא אמר שהוא רוצה להתחיל את הקעקוע ואז אני אמרתי לעצמי "אולי אני אברח מפה לפני שהוא מתחיל?" מרוב הלחץ, אבל בסוף נשארתי וזה לא כאב בכלל כמו שחשבתי.
ציורים שציירתי
בזמן האחרון אני מרגישה בודדה, אולי זה בגלל החופש הגדול כי אני לא רואה את הילדים בבית הספר.
אין לי חברים, יש לי חבר (בן זוג) ואני נפגשת איתו מידיי פעם, אבל אין לי חברות, אין לי עם מי להפגש בחוץ ולצאת לקניות או סתם לעיר או לדבר על דברים של בנות כי אין לי חברות וחברים.
אני ממש מרגישה בודדה, אני מקנה כל כך בכאלה ברחוב שמסתובבים עם מלא חברים ואני לבד.
אני כל החופש לא נפגשת עם אף אחד, לא מדברת עם אף אחד, אני לבד.
עם כל הילדים בכיתה שלי אני ניטקתי קשרים כי זה לא אפשרי בשבילי להיות בקשר טוב איתם בלי ריבים כל הזמן, ויש לי את הלהקה שלי שאני לא רואה איך אנחנו נהפכים להיות גם חברים טובים מחוץ ללהקה אז אני נשארת לבד לגמרי.
אני ממש מרגישה את הבדידות הנוראית הזאת...
זה נורא להרגיש ככה, בלי אף אחד להתייעץ איתו, בלי אף אחד לבלות איתו.
היו לי חברים פעם אבל לא הצלחתי לשמור על קשר טוב עם אף אחד מהם עד היום, לפעמים בגללי ולפעמים בגלל הבן אדם השני.
בו נגיד שבכיתה שאני נמצאת בה באמת קשה לשמור על חברויות, כי זאת כיתה של אנשים עם בעיות כשב וריכוז והילדים בכיתה שלי נורא רגישים נפשית וכל דבר קטן שאומרים יכול להעליב ולפגוע בהם אז אני לא יכולה להיות עם אנשים כאלה. בלהקה שלי כולם בנים ולא נראה כאילו הם רוצים להיות איתי בקשר כל כך, אולי אני סתם חושבת ככה והם כן רוצים ואני פשוט לא יודעת לתקשר איתם טוב...
יש לכם אולי המלצות מה לעשות לגבי חברויות?
תמונות מהזמן האחרון:
אתמול עשיתי לעצמי סוף סוף קעקוע.
אני כל כך שמחה שעשיתי אותו, תכננתי עליו כל כך הרבה זמן!!! ><
בהתחלה ממש פחדתי ולא ישנתי לילה לפני מרוב לחץ, כשנכנסתי לחדר של המקעקע הוא אמר שהוא רוצה להתחיל את הקעקוע ואז אני אמרתי לעצמי "אולי אני אברח מפה לפני שהוא מתחיל?" מרוב הלחץ, אבל בסוף נשארתי וזה לא כאב בכלל כמו שחשבתי.
ציורים שציירתי