כן אז עדיין מדובר על אותו בן אדם, אני חולה לו על התחט ואני מפחדת לומר לו את זה שוב.
נפרדנו, כמה טראגי, עכשיו שעבר הרבה זמן מאז דיברתי איתו אני לא מפסיקה לחשוב עליו. כל דבר מזכיר לי אותו.
אני יושבת בכיתה ומסתכלת עליו, ממש בוהה בו, והוא מבכין בכך, אני לא יודעת מה הוא מסיק מזה שאני בוהה בו אבל אני פשוט לא יכולה להפסיק.
אני מנסה אולי לרמוז לו במבטים האלה שאני רוצה שהוא יתקרב אלי בחזרה, אבל הסיבה שבגללה התרחקנו בהתחלה היא בכלל שהוא כבר לא דיבר איתי מאז שנפרדנו. אני פשוט מרגישה בדאון בגלל זה, אני לא יכולה לעשות כלום, אני אפילו לא יודעת אם הוא רוצה שנהייה ידידים.
אני רואה אותו מסתובב עם בנות אחרות בבית הספר, הן אומנן מהשיכבה הצעירה יותר כך שאין לו מה להתחיל איתן אבל זה מפריע לי במקום מסייום, אני מקנא. אני רוצה ששוב נוכל לדבר בחופשיות זה הדבר שאני הכי רוצה, אני כל כך מתוסכלת מזה שאין לי אותו יותר אפילו כידיד, הוא כזה מקסים וכל כך מתוק ומצחיק שאני ממש מרגישה שחלק מהלב שלי עדיין נמצא אצלו, כאילו הוא השאיר את הלב שלי אצלו והתרחק מימני ולא נותן לי להמשיך הלאה ולשכוח ממנו...
חשבתי על לדבר איתו על זה, אפילו בצ'אט בפייסבוק או בווצאפ כי פנים מול פנים זאת השפלה גדולה מידי עבורי, אבל לא הצלחתי לחשוב על שיחה או אפילו על איך להתחיל לדבר איתו בלי אני ישפיל את עצמי מולו ובלי שזה יראה כאילו אני מתחננת לחזור אליו.
כי אם אני עכשיו יתחיל אותו בשיחה, הוא ישר יחשוב שאני ארצה לחזור אליו, שזאת מתרט השיחה בעצם, אבל כל מה אני רוצה זה שנתקרב שוב, אולי יום אחד גם נחזור, לא יודעת אבל אני חייבת אותו לידי. אני כל כך פטטית שאני אפילו מקנא בחבר הכי טוב שלו רק בגלל שהוא מדבר איתו ואיתי לא, אני גם כל כך פטטית שאם הוא רק זורק אלי מילה או משפט אני ישר מחייכת אליו בחיוך אידיוטי ומזיל ריר כאילו חיקיתי לתצומת לב ממנו כל כך הרבה זמן...
מצחיק שפעם הוא הייה החבר הכי טוב שלי, ואז נהיינו ביחד ועכשיו נפרדנו וזה הרס את הכול.
אני רוצה כבר גם קצט שהשנה הזאת תיגמר ואז לא אצתרך לראות אותו יותר, ככה הלב שלי יהיה פחוט שבור ממה שהוא עכשיו...
3/>
כן אז עדיין מדובר על אותו בן אדם, אני חולה לו על התחט ואני מפחדת לומר לו את זה שוב.
נפרדנו, כמה טראגי, עכשיו שעבר הרבה זמן מאז דיברתי איתו אני לא מפסיקה לחשוב עליו. כל דבר מזכיר לי אותו.
אני יושבת בכיתה ומסתכלת עליו, ממש בוהה בו, והוא מבכין בכך, אני לא יודעת מה הוא מסיק מזה שאני בוהה בו אבל אני פשוט לא יכולה להפסיק.
אני מנסה אולי לרמוז לו במבטים האלה שאני רוצה שהוא יתקרב אלי בחזרה, אבל הסיבה שבגללה התרחקנו בהתחלה היא בכלל שהוא כבר לא דיבר איתי מאז שנפרדנו. אני פשוט מרגישה בדאון בגלל זה, אני לא יכולה לעשות כלום, אני אפילו לא יודעת אם הוא רוצה שנהייה ידידים.
אני רואה אותו מסתובב עם בנות אחרות בבית הספר, הן אומנן מהשיכבה הצעירה יותר כך שאין לו מה להתחיל איתן אבל זה מפריע לי במקום מסייום, אני מקנא. אני רוצה ששוב נוכל לדבר בחופשיות זה הדבר שאני הכי רוצה, אני כל כך מתוסכלת מזה שאין לי אותו יותר אפילו כידיד, הוא כזה מקסים וכל כך מתוק ומצחיק שאני ממש מרגישה שחלק מהלב שלי עדיין נמצא אצלו, כאילו הוא השאיר את הלב שלי אצלו והתרחק מימני ולא נותן לי להמשיך הלאה ולשכוח ממנו...
חשבתי על לדבר איתו על זה, אפילו בצ'אט בפייסבוק או בווצאפ כי פנים מול פנים זאת השפלה גדולה מידי עבורי, אבל לא הצלחתי לחשוב על שיחה או אפילו על איך להתחיל לדבר איתו בלי אני ישפיל את עצמי מולו ובלי שזה יראה כאילו אני מתחננת לחזור אליו.
כי אם אני עכשיו יתחיל אותו בשיחה, הוא ישר יחשוב שאני ארצה לחזור אליו, שזאת מתרט השיחה בעצם, אבל כל מה אני רוצה זה שנתקרב שוב, אולי יום אחד גם נחזור, לא יודעת אבל אני חייבת אותו לידי. אני כל כך פטטית שאני אפילו מקנא בחבר הכי טוב שלו רק בגלל שהוא מדבר איתו ואיתי לא, אני גם כל כך פטטית שאם הוא רק זורק אלי מילה או משפט אני ישר מחייכת אליו בחיוך אידיוטי ומזיל ריר כאילו חיקיתי לתצומת לב ממנו כל כך הרבה זמן...
מצחיק שפעם הוא הייה החבר הכי טוב שלי, ואז נהיינו ביחד ועכשיו נפרדנו וזה הרס את הכול.
אני רוצה כבר גם קצט שהשנה הזאת תיגמר ואז לא אצתרך לראות אותו יותר, ככה הלב שלי יהיה פחוט שבור ממה שהוא עכשיו...
3/>